תומכים בקהילה
עבריינות במושב במושב דקל:
תגובות בקהילה - תיעוד
קצת על המשפחה:
קישורים מכתבים סרוקים
אמר לנו איש יקר, ותיק
ויו"ר ועד לשעבר ממושב עין הבשור:
עימותים וסכסוכים עניין מוכר וידוע בקרב מושבים.
אבל ידוע הוא הוא כי בקרב מועצה אזורית אשכול מושב
דקל נטל את הבכורה
סכסוכים וגילויי אלימות אינם דבר חדש במושב הזה.
בהקשר זה נטל לו מושב דקל ולא לגאווה את הבכורה
אחריו שמענו זאת מאנשים נוספים ולא אחד!
רקע הדברים
ביום יום
Mar 12 – 2010
פגשתי בכניסה לגן חבר ועד
של מושב יתד
"נו גבר מה קורה"? הוא שואל אותי. "יש התקדמות עם
המושב"?
"החלטה בעניין הערעור שלנו על בוררות חד צדדית לא
תקינה (בלשון מעטה) בידי רשם האגודות. היתה צריכה
להתקבל בתוך שבועות מספר.. בקרוב יהיה חצי שנה
מאז"....
"איזה רשעים בני רשעים (הוא אומר לי - לא בפעם
הראשונה), אצלנו בחיים זה לא היה קורה, אני בכל
אופן בשום פנים ואופן לא הייתי נותן שזה יקרה"
(הוא לא הראשון שחושב כך, כבר אמרו לנו רבים).
Mar 13 – 2010
(ברוורס קל)
"נעלמה לנו
משפחה"
אתמול אספנו את בנותינו מן הגן
רעייתי יצאה נסערת ומיהרה אלי: "אמרה לי גננת כי
היום התקשרו ממזכירות דקל ומסרו כי נעלמה לנו
משפחה, אנו מבקשים לדעת האם הילדה מגיעה לגן"?
נסענו לאסוף את ביתנו השנייה מן הגן.
בדרך חזרה התקשרנו למזכיר וגזבר הישוב חנן עמיבר.
"חנן שלום. ידוע לך במקרה
על מישהו ממושב דקל שמאוד דואג למשפחתנו האבודה
והתקשר לגן של בתנו; נעלמה לנו משפחה, האם היא
מגיעה לגן"? שאלת תם.
"לא ידוע לי" ענה.
אמרתי: "מוזר, כי גם אם התקשרו, מדוע לא התקשרו
אלינו, הרי יש בידכם כל מספרי הטלפון שלנו, האם
מישהו מרגל אחרינו"?
"אתה יודע מה", ענה, "היה עכשיו תרגיל בטחוני והיה
מניין תושבים ושמתי לב שלא ראיתי אותך בימים
האחרונים.
עברתי כמה פעמים והמקום נראה עזוב" לפתע "נזכר
והיתמם"..
"אתה יודע מה, אני גם לא ראיתי אותך", אמרתי.
"אתה מרגל עלינו חנן"? את שני הכלבים שלנו שנובחים
עד השמיים לא ראית? את הצמחים פורחים, עצי ההדר
והזיתים המושקים והמשגשגים לא ראית? את סככת הצל
שנקרעה מן הסופה שתוקנה ונמתחה לא ראית? מי לוקח
דואר מן התיבה יום יום? מה אתה מנסה בדיוק
לעשות"...
"האם בנותיך רשומות לגנים? שאל. לא ראיתי
אינדיקציה לעניין.
"חוצפה שכזו, לא רק
שרשומות, אפילו רשומות בידי מזכירת הישוב, ירדנה,
באישור שלנו" נתכעסתי.
"איפה אתה חי חנן ומה אתה מנסה בדיוק לעשות"?
Mar 14 – 2010
היום נכנסתי למזכירות דקל
לקחת דואר כהרגלי
במקום פגשתי את ירדנה המזכירה חברה טובה ויקרה.
שמחתי לראותה.
"תגידי ירדנה" שאלתי, "ידוע לך על מישהו שהתקשר,
או את במקרה התקשרת לגן של בתנו לבדוק עלינו והאם
היא מגיעה לגן"?
"כן", ענתה, "היה תרגיל ונדרשנו לבדוק נוכחות של
תושבי המושב".. ענתה באי נוחות גלויה.
"אז מדוע לא התקשרת פשוט ישירות אלינו? הרי יש לך
מספרי הטלפון שלנו. מה הבעיה, מדוע התקשרת לגן של
ביתנו"?
"הוא אמר לי"... ענתה בלחש ובקול בפנים מבוישות,
"מה לעשות, אני עושה מה שאומרים לי"....
מיד עברתי לחדר הסמוך בו ישב חנן עמיבר עם לא פחות
ולא יותר הצורר השני לנו. חבר הועד ירום הודו יורם
דרוקר, שותפו הלא ברור ל"קמפיין החרמות" שהוכרז על
ראשינו ע"י יו"ר הועד אפי שיבת.
"חנן שיקרתי אותי, אתה שיקרתי אותי חנן. ירדנה
אומרת שאתה אמרת לה להתקשר לגן. מדוע לא התקשרת
אלינו ישירות. אתה שיקרת אותי חנן. אתה שקרן. אתה
שיקרת"...
Mar 17 – 2010
פתח דבר
15:00 -היום פגשתי גברת אחת. שכנה לשעבר מימית.
וככה היא סיפרה:
"אתה יודע אתה
יודע כיצד נולד מושב דקל?
את דקל ילד אביך. היה רעיון שלו ושל עוד כמה
לפני
הפינוי התכנסו אצלנו בדירה. ישבנו אנוכי, בעלי,
משה אלקלעי, אברהם יופה ואביך (ואולי שכחתי
מישהו..)
כתבנו כמה דברים, בעלי פתח תיבת דואר והחלנו
בתהליך.
30 שנה פלוס מינוס חלפו ויש מושב דקל".
וואו, ידעתי שאבי מבין מייסדי הישוב, אבל לא ידעתי
כי הוא כדור השלג הראשון.
"ולמה אתם
לא עברתם לדקל בסופו של יום?"
"כי אנחנו קלטנו מההתחלה כי היו יותר מידי ויכוחים
והחלטות קשות, אנרגיות לא טובות
ומאחר ואנו אנשי מעשה, החלטנו
לעבור למושב מבוסס סמוך ולהמשיך/להתחיל את החיים
עם תכל'עס ולא בירבורים".
זו האמירה הבראשיתית הכי חזקה המאפיינת את
אבולוציית מושב דקל:
מושב דקל נולד ע"י אבי
מושב דקל נולד על ויכוחים ואינטריגות
היום פגשתי את בתו של יו"ר הועד בצרכניה
אביה מתנכל לי ולמשפחתי. אל תדאגו, לא תישארו בלי
הסבר.
למרות תהליך קשה ובעייתי בתחומי המושב, רעייתי
ואנוכי מקפידים על הפרדה בין הדברים ולכבד את
שכנינו ורעינו.
התעניינתי: "מה שלומך?"
"בסדר גמור, מה שלומכם איך מסתדרים?"
"ברוך השם, עניתי, ברוך השם שומרים על הבריאות,
עבודה בסדר, לא מתלוננים... את יודעת, (ניסיתי
לעורר סימפטיה) חוץ מנושא ההתנהלות המשפטית עם ועד
המושב
(למעשה - היו"ר, אביה ועוד חבר ועד אחד - "הנובח"
מישהו כינה אותו..)", בדקתי אותה...
"טוב אתה רק מסתובב עם מצלמה כל הזמן ומצלם
דברים".
אמרה בתו של יו"ר הועד, שותפה ביודעין לדבר עבירה.
צודקת. אמנם צילמתי הרבה, אבל לאחרונה ממש לא.
ורציתי להודות לה על התזכורת..
"אתה גם ממש עוזר במושב, מגיע לחגים ואירועים,
ובעיה שלך שבנותיך המסכנות סובלות"... (כתוצאה
מהוראתו הפלילית של אביה לניתוק מי השתייה שלנו)
"אני לא יודע איפה היית, אבל אנחנו נוכחים בכל
אירוע כולל סוכות ופורים האחרון אפילו הכנתי אוכל
כמשימה שהוטלה עלי..., איפה בכלל היית "?
וחשבתי לעצמי - "איזה מזל שצילמתי האירועים ואפילו
את בנה בתוכם, על מה היא מדברת בכלל"..
"את יודעת".. הפטרתי, "אחרי שאביך, עבר עבירה על
פי חוק, הסיג את גבול אדמתי, שלח שני צוותי שופלים
לנתק את צינור מי השתייה והרחצה של בנותי הקטנות
מבטן האדמה, כנגד כל דין וחוק, דאז בנות שנה ורבע
ושלוש.
שיכן אותך בבית פיקטיבי שנבנה ע"י בן של חבר מושב
- יורד מן הארץ, נתן לו מים ואדמות והוא אינו נמצא
כאן כלל.
את יודעת על המסע העברייני שהוא מנהל נגד משפחתי
הקטנה, חיה לך בשקט בבית שנבנה בקומבינה, שותפה
עקיפה (או ישירה) לדבר עבירה ותרמית נגד המדינה"
"עלי לצלם"... עניתי.
פסק דין בית משפט השלום
לסרטון
עכשיו אני לא
מדברת איתך ולא רוצה לדבר איתך כלל", ענתה.
"like
doughter like father",
עניתי.
מן הצד, התערב לו לפתע "כדרך הצדק", בריון מקומי,
"אולי תעזוב אותה, היא לא רוצה לדבר איתך"....
"אני מיודד עם אביך, עניתי מופתע מפתיע אותי שאתה
מתערב כשאתה שומע את ההשמצות וההכפשה של הגברת
ומכיר את הסיפור שלנו".. אמרתי.
"כן, שמעתי" ענה הלה אבל זה לא מעניין אותי ואני
גם לא רוצה להתערב ולדעת.....???? (אבל הפעם הוא
התערב)
למרות זאת ברכתי אותו, לחצתי את ידו ונפרדתי ממנו
לשלום.
Mar 16 – 2010
אתמול עצר אותי בצרכניה
הבעלים
"תגיד לי מה קרה אתמול בתו של יו"ר ועד דקל? תעשה
לי טובה, אתה יודע שאני מכיר אותך היטב ואת הנושא
שלכם, אתה יודע שאני מבין היטב את מה שאתה עובר
ולמה אתה חושב שאין לי מוטיבציה לעבור למושב הזה
(בו הוא קנה בית ששיפץ העומד בשממונו), הם עושים
לי צרות ומוציאים לי את החשק לעבור לשם בכלל. תעשה
לי טובה, תשתדל להימנע מסיטואציות דומות בצרכניה.
למעני".
אמרתי לו: "אני נלחם על בנותי ועתיד בנותי שנולדו
בישוב. מישהו, יו"ר הועד ניתק אותן בברוטליות ממי
השתייה. אתה יודע מה זה אומר? מים זה סימן חיים.
בלי מים אין חיים. זה אומר מוות. הוא ניסה להרוג
אותנו. חבל לו על הזמן. אני אהרוג להגנת בנותי
אמרתי לו. לא בשביל אדמה. ואם היית עושה לי אותו
דבר לא הייתי סופר אותך". בלשון הצעירים, אמרתי
לו.
"אני מבין אותך, מקבל ומסכים, לא מקובל עלי לפגוע
באנשים ובודאי לא דרך ילדים".
"תבוא מחר אכתוב לך מכתב".
Mar 18 – 2010
היום הלכתי לקבל תוצאות בדיקה רפואית אצל ד"ר
בוריס בנוגע למחלת הלב שלי.
בלובי פגשתי אשה יקרה ומקסימה ממושב פריגן.
"מה קורה אתכם (שוב שואלים אותי), מה עם המושב"?
עניתי את התשובה הרגילה. סיפרתי לה על שני האנשים
האלה בועד. "אויש" היא אמרה, "האנשים המגעילים
האלה. היו"ר והשני עם הפנים הרעות האלה, מגעילים.
ההוא בכלל יש לו פנים והתנהלות של צורר (אני נמנע
לעשות שימוש במינוח המדויק שנקטה בו שהוא קיצוני
מידי לטעמי). אבל הסכמתי איתה.
Mar 19 – 2010
היום פגשה אותי
סבתא ותיקה ממושב יתד. חלפתי לידה ולפתע סימנה אלי
להתקרב. "נו... מה קורה עם".... השאלה הרגילה...,
שאלה הגברת לה נינים במושב. עניתי את אותה תשובה
רגילה. היא הסתכלה עלי ועל בתי נויה בת ה 5 שאספתי
מן הגן ואמרה לי: הם לא מתביישים. הם לא מתביישים?
שיתביישו להם. לא רק שאתם אנשים טובים וראויים,
אני לא רוצה להתייחס לזה בכלל. אבל בגלל הילדה הזו
הצביעה על בתי, בגלל הילדות. הם לא מתביישים. חסר
להם אדמה? אני מכירה את זה מהמושב שלנו (יתד), אבל
אצלנו בסופו של דבר נראה שהדברים מסתדרים. אולי
בעזרת השם לקראת חג הפסח הזה, אולי זה יגמר כבר
ויניחו לכם האנשים האלה".
נפרדנו בנשיקות
והתרגשות רבה.